ויה

למה הרשת אובססיבית לגבי חתולים? מה מקור הקשר המיסטי בינה ובין אושיות הפרווה? החתול הוא סיבית הרגש הבסיסית, האנטיתזה המשלימה שיוצרת יחד עם יחידת המידע הקרה את הסינתזה של הרשת. החתול מבטא את מערכת היחסים שלנו עם הרשת, והוא אנתרופומורפיזם שלה: כאוטי, אי-רציונלי, חייזרי ובעיקר רנדומלי ונדיף בדיוק כמוה. החמידוּת הפטאלית שלו היא מלכודת, מטען נייטרלי שנועד להפנט אותנו. הוא מספר סיפור שאנחנו לא מבינים (בניגוד לכלב, הוא אינו ‘ידידו הטוב של האדם’. הוא אדיש אלינו. נחשק ולעולם לא חושק).

באוטופיית האפשרויות היוטיובית, כל רצף פעולות חתולי וכל עווית חמודה מתועדים מראש. יוטיוב כתיאוריה המאוחדת הגדולה של המטאפיזיקה החתולית. החתול הוא הקוף בתאורמת הקוף האינסופי, ואנחנו כתבי שייקספיר. אם מיאו נופל ביער, תהיה שם מצלמה יפנית שתתעד אותו. החתול משתמש בנו וביוטיוב בשביל להגיד: אם זה קיים, חתול כבר עשה את זה. אנחנו נתינים שלו. לפיכך, החתול הוא היש הדיגיטלי. זהו הקוגיטו המודרני. הצורה בה הרשת מאזנת ומשקפת את חוסר הסדר המובנה בה. בדומה לאופן בו האלים במיתוסים היווניים מבטאים את היחסים בין האדם לטבע, החתול הוא אל מבוית ומואנש שמבטא את הקשר שלנו עם הרשת, הטבע החדש.

החתול הוא ה-Je ne sais quoi של הרשת, התבלין הסודי, מתווך-העל. הוא הקורבן שאנחנו מעלים על מזבח הזנב הארוך, המדיום דרכו אנחנו מתקשרים עם הישות הבלתי מפוענחת הנקראת אינטרנט. פררררר! ▲