(פרויקט שמאמץ את המינימליזם הפוסט-גיפי והסינמטי של If We Don’t, Remember Me הנפלא ומשעתק אותו לספירה של היומיום; מתוך הדממה הכאוטית של האינטרנט, מופיעה לפתע התנועה. אותה שריטה פיזיקלית במרחב, שרוקדת על הנפש. זוהי מחווה מינורית, שיר קטן של המציאות. השקט האינסופי מאפשר לתנועה לרטוט מבעד למסך, ולגרום - לראשונה מזה זמן רב - לגולש הרדום והמנוון להתעורר, להקיץ.
זהו הרגע בו המימד הרביעי, הזמן, פוגש את הקיום הדיגיטלי, ויוצר מישור מושהה: נצחי ורגעי כאחד. הכירו את הגיף הארבע מימדי, את הסינמגרף. ז’אנר חדש, כוריאוגרפיה אלקטרונית, שמעניק לנו משהו שאיבדנו מזמן: את תשומת הלב)