אי-מקום הוא תופעה של הקפיטליזם המאוחר, וישראל בתור אי-מדינה היא האוונגרד של הקפיטליזם. למרות ואולי בגלל שזה אנטי-טרנדי עכשיו, מילה בשבח הקפיטליזם: ניתן להסתכל על הפרויקט האנושי – ועל הקוסמוס בכלל – כסיפור של אינפורמציה שמפתחת מודעות עצמית. כמו שקרל סייגן אומר, אנחנו הדרך של הקוסמוס להכיר את עצמו. אנחנו האיבר החושב והשואל שלו. מופיעה כאן סימטריה מופלאה: ככל שהיקום מתפשט, כך המידע אודותיו צף אל פני השטח. להיות בן אדם אין פירושו להאניש את העולם, אלא להיות מואנשים על ידו.
אם כך, היסטורית, נראה שהקפיטליזם הוא הטכנולוגיה היעילה ביותר לאיסוף מידע על העולם. מהי ההפרטה, אם לא בידודו של הטבע הפנימי והחיצוני והפיכתו ליחידות מידע? חישבו על פועלה של גוגל, אולי המייצגת הרדיקלית ביותר של פתולוגיית הקפיטליזם כיום. מהי הצהרת הכוונות שלה? “ארגון המידע של העולם והפיכתו לנגיש ושימושי לכל”. גוגל סרץ’, גוגל ארת’, גוגל מאפס, גוגל בוקס, גוגל באדי, גוגל פלוס, ועוד ועוד. הפרויקט הגוגלי הוא כריית המציאות למידע. קפיטליזם היא אולי האידיאולוגיה היחידה ללא מחבר. או לחילופין: המחבר שלה הוא אלוהים, או סרגיי ברין. היד הנעלמה היא ידו של הקוסמוס.
לכן, לצד הקריאות המוצדקות והפופולריות “די לקפיטליזם החזירי”, ראוי להבין את החשיבות האבולוציונית של השיטה, ולהיזכר במומנטים המרגשים שהיא בוראת, כמו תרבות הפופ. כמו האינטרנט. יותר משזו ההיסטוריה בפעולה, מה שראיתי אתמול כשהסתכלתי על המפגינים היה אבולוציה בפעולה. האירוע המהפכני הוא מוטציה. זהו לא רק מאבק גלובלי, אלא מאבק קוסמי. מאבק של הקוסמוס. של הטבע בעצמו: האנושי והאל-אנושי. דפני ליף אתמול: “זוהי רוח חדשה, שהולכת ומתעצמת. היא סופה שעוברת בכל הארץ ותמשיך ותתעצם. היא נושבת בעוצמה ואי אפשר להשתלט עליה. אומרים לי שהדבר הזה גדול עליי, זה נכון. הדבר הזה גדול מכולנו, והוא של כולנו”.
הקפיטליזם הוא אולי רוח רפאים מפלצתית, אבל אני מרגיש שעכשיו, ברגעים אלו בישראל – יותר אמריקאית מאמריקה – אנו מבינים שמותר לנו לעצב אותה כראות עינינו. המפלצת הזאת היא סופסוף שלנו. ▲