"מיליונר או מיליארדר אחד, מרטין שלאף שמו, חבר טוב של איווט ליברמן כמובן, בנה לעצמו וילה על חוף הים של הרצליה. היא מצוידת במקלט אטומי בגודל של 200 מ"ר וממנו – גישה ישירה לים, כדי שיוכל לברוח כמה שיותר מהר עם היאכטה. ובאמת, מהי ישראל אם לא אסטרטגיית הימלטות במסווה של מדינה"

(ניסן שור בטיים אאוט של השבוע) ▶

יום שלישי, 20 במרץ 2012

יום שני, 19 במרץ 2012

Way

(מועמד מוקדם למשחק האינדי של השנה, להורדה חינם) ▶

יום שבת, 17 במרץ 2012

יום שישי, 16 במרץ 2012

"מקלטים. מקלטים מקלטים. מקלטים מקלטים מקלטים. להשקיע במטוסים ובטייסים, זה סקסי. אבל יש משהו שהוא, עם כל הכבוד, הרבה יותר חשוב. וזה: אני, האחיינים שלי, החברים שלי, המשפחה שלי. לאן הם אמורים ללכת? אם ביבי – או כל אחד אחר – רוצה לתקוף באיראן, אהלן וסהלן. אבל לפני זה, בכל רחוב ובכל שכונה בעיר צריך להיות מקלט, נקי, עם שירותים, עם פתחי איוורור ופתחי אי-איוורור, שמתוחזק באופן שבועי, שכל התושבים בשכונה מכירים אותו (ושהוא יכול להכיל את כולם), שלא מלא בזבל, שיש בו, בארון מיוחד ונעול: פנס, בטריות, מים, ערכת עזרה ראשונה, ובארון ממול – מזרונים, ורדיו, וכו'. ומי שהיה אמור לדאוג לזה שכל הדברים האלה יהיו שם זה לא אני, אלא זה אותו אחד שרוצה לתקוף. אלא אם הוא מוכן לבוא לבלות איתי את הזמן שאחרי התקיפה. אם הוא תוקף ואז מתחבא במקלט אטומי (וכמוהו שאר הקודקודים והחיילים שהתמזל מזלם להיות באיזה בור) בזמן שאני צריך לרוץ ולחפש איפה אם בכלל יש באיזור שלי משהו – אז סליחה, אבל לא. כשיפול לי טיל קונבנציונאלי על הראש, זה לא יכאב פחות מפצצת אטום. אולי אפילו יותר. איפה המקלטים? איפה המקלטים?"

(מתוך תגובה חזקה של משתמש בשם "אמיר" בפוסט חשוב בארץ האמורי) ▶

יום חמישי, 15 במרץ 2012

יום רביעי, 14 במרץ 2012

12 דקות

(מיטל שרון, המייסדת, קוראת לזה TED ישראלי, ואני מוסיף: ללא המגלומניה האינטלקטואלית הלבנבנה) ▶

יום שלישי, 13 במרץ 2012

יום שבת, 10 במרץ 2012

יום חמישי, 1 במרץ 2012

יום רביעי, 29 בפברואר 2012

יום שלישי, 28 בפברואר 2012

יום שני, 27 בפברואר 2012

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

יום רביעי, 22 בפברואר 2012

“הדיבור התל אביבי הוא מרחב הבילוי של ההומוס תל אביבוס. התל אביבים מבלים דרך השפה, בתוך השפה, הולכים לאיבוד בשפה ומוצאים אותה שוב כדי להבין מה מתרחש ולהרחיב את גבולות הבילוי. הבליין התל אביבי המקצועי יוצא לבלות דרך השפה, השפה היא מרחב הכיף שלו. היא מגמישה את הבילוי, והיא יכולה גם להרוס אותו או להצית אותו כשהוא כבה. אין בילוי בלי שפה, הבילוי בתל אביב הוא למעשה שירה. הדרך הטובה ביותר לכתוב שירה בתל אביב היא לצאת ולבלות. יש הרבה חבורות של בליינים בתל אביב, ולכל אחת יש ז’רגון וניואנסים והינף סמנטי משל עצמה. הישות התל אביבית הלשונית נמתחת בין כל החבורות האלה, שממציאות אותה כל רגע מחדש, תוך כדי שהיא מסייעת להם להמציא את עצמם מחדש; התל אביבים נולדים במילה”

(גיאגיא אסיף) ▶

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

יום שלישי, 14 בפברואר 2012